כהן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

מבוא

בפני בקשתה של התובעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית לגבי נכותה, ולמנות לשם כך מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה.

על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 9.11.10 נפגעה התובעת בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן- "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים"). התאונה אירעה בעת שהתובעת נסעה באוטובוס בדרכה לעבודה. במהלך הנסיעה, מעט לפני שהתכוננה לרדת מהאוטובוס, נעמדה התובעת ליד הנהג , הנהג בלם את האוטובוס בפתאומיות והתובעת נפלה. מזירת התאונה פונתה התובעת לבית החולים שערי צדק בירושלים.

לטענת התובעת, מאז התאונה היא סובלת מכאבים תמידיים, מהפרעות וממוגבלות ניכרת בתנועות, ממצב רוח ירוד, מדיכאון ומחוסר שינה בלילה.

ביום 16.2.12 קבעה הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי את הנכות הצמיתה של התובעת על שיעור של 36%, החל מיום 1.9.11, בהתאם לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת לתקנות").

ביום 20.8.13 קיבלתי את בקשת הנתבעות להגיש ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית בתחום האורתופדיה, ומיניתי את פרופ' ר' מושיוב כמומחה מטעם בית המשפט בתחום זה. פרופ' מושיוב קבע בחוות דעתו אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 4.3.14, שלתובעת נכות אורתופדית בשיעור של 10%. המומחה קבע שנכות בשיעור של 8% מקורה בתאונה.

הבקשה

ביום 30.9.13, הגישה התובעת את הבקשה שבפני להבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית מיום 16.2.12.

התובעת טענה שבקביעת הועדה הרפואית לא הייתה כלל התייחסות לפגיעה הנפשית שלה כתוצאה מהתאונה. לטענתה היא סובלת ממצב דיכאוני בעקבות התאונה והשלכותיה, ומצבה הנפשי הולך ומחמיר. התובעת פירטה בבקשתה שסמוך לתאונה פנתה לקבלת טיפול נפשי בגין מצב דיכאוני, הפרעות בשינה, בכי, קשיי תפקוד וכאב מתמיד, חוסר תיאבון וכד'. כן פירטה התובעת את הטיפולים התרופתיים שקיבלה במסגרת אותו טיפול נפשי. התובעת הדגישה שלפני התאונה לא הייתה לה היסטוריה רפואית טיפולית בתחום בריאות הנפש.

התובעת טענה בבקשתה שהיא התלוננה בפני מומחה הוועדה הרפואית בתחום הכירורגיה – ד"ר פרומן - שהיא נמצאת במעקב פסיכולוגי, אך מצבה הנפשי לא נבחן על ידי הוועדה, ונראה כי בפני הוועדה לא עמדו המסמכים הרפואיים בעניין מצבה הנפשי.

לטענת התובעת, היא רשאית להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור, ולא לבקש מינוי מומחה, כיוון שבאפשרותה להגיש לוועדה הרפואית בקשה בשל החמרה במצבה הנפשי, שכן נכותה זו היא תוצאה ישירה של התאונה.

עמדת הנתבעת

הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה שמאחר והתובעת לא טענה מעולם בפני הוועדות הרפואיות לקיומה של נכות כלשהי בתחום הפסיכיאטריה, אף לא נקבעה לה נכות בתחום זה, ועל כן עליה להגיש בקשה למינוי מומחה רפואי, ולא בקשה להבאת ראיות לסתור.

לגופו של עניין טענה הנתבעת שיש לדחות את הבקשה. הנתבעת פירטה שהעובדה שהתובעת לא הזכירה בפני הוועדות הרפואיות את טענותיה לעניין קיומה של נכות בתחום הפסיכיאטריה מלמדת על היעדר נכות בתחום זה. עוד טענה הנתבעת שבמועדים שבהן התקיימו הוועדות לא סבלה התובעת מנכות פסיכיאטרית ומצבה היה תקין לחלוטין. נטען שמהתיעוד שצורף לבקשה עולה שמצבה של התובעת בתחום הפסיכיאטרי היה תקין גם לאחר התאונה.

הנתבעת הוסיפה וטענה שהתובעת נפגעה קלות בתאונה, והיא החלימה מכל פציעותיה. כל נכות או מגבלה שהתובעת טוענת להן אינה קשורה לתאונה אלא לעברה הרפואי. בואר שהתובעת עברה לפחות 4 תאונות עבודה קודמות והן הגורם לכל נכות או פגיעה הנטענת על ידי התובעת בתחום הפסיכיאטריה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, במסמכים שצורפו לבקשת התובעת, בתגובת הנתבעת, ובתשובה לתגובה, מצאתי שיש להיעתר לבקשה.

עולה מהבקשה ומצרופותיה שקיימת ראשית ראיה לבעיות בתחום הנפשי בעקבות התאונה.

לבקשת התובעת צורפו מסמכים רפואיים וביניהם מכתב מיום 14.9.11 מהעובדת הסוציאלית – גסנבאור הדס - המופנה למוסד לביטוח הלאומי. במכתב נאמר כי התובעת "מוכרת לי מאפריל 2010, הופנתה אליי מהמרפאה התעסוקתית בשל צורך בתמיכה נפשית וליווי בעקבות התאונה שעברה ובשל מצב רוח ירוד מאוד... מגיעה אליי לשיחות לצורך תמיכה וליווי. בשיחות עמי מרבה לבכות, מתארת דיכאון ומצב רוח ירוד מאז התאונה. לפני התאונה תפקדה באופן מלא ופעיל...".